אחרי שיצאנו מבית הנשים הקטנות, עלינו על כביש אגרה - i90, mass pike. די מוקדם עצרנו בתחנת דרכים עם מקדונלדס (הבטחנו לילדים), ואחרי כשעה שבענו ויצאנו לדרכנו.
הדרך המקורית היתה אמורה לקחת כשעתיים וחצי מהתחנה. יצאנו בסביבות 14:20. בשעה 16:00 נדלקו שתי נורות בלוח השעונים. טייסת המשנה התייעצה עם מדריך ההפעלה והודיעה לי שמדובר בנורות תקלת מנוע. אכן שמתי לב שהדוושה לא ממש גורמת לרכב לנסוע יותר מהר, ולמזלנו היה מפרץ יחסית גדול בצד הדרך, כך שיכלתי לעצור בביטחה.
התקשרתי לשרות הדרכים של הרץ. אחרי שהנציג שמע איפה אנחנו נמצאים הוא אמר שבגלל שמדובר בכביש אגרה הוא לא יכול לשלוח לשם גרר. נצטרך להתקשר למשטרה שיחלצו אותנו, ואז אחרי שהם יגררו את הרכב, נתקשר שוב להרץ, והם ישלחו מונית שתיקח אותנו לתחנה הקרובה ביותר של הרץ. מצד שני, הוא אמר שאם נמתין קצת, אולי הרכב יוכל לנסוע עוד קצת, ולפחות נוכל לרדת מכביש האגרה. בכל מקרה, התחנה הכי קרובה נמצאת כ- 16 מייל מאיתנו, ב- Pittsfield, MA.
עברו 20 דקות מהעצירה. התנעתי, ועכשיו רק נורה אחת דלקה. החלטנו לנסות את מזלנו, ומזלנו אכן היה בנמצא, וב- 16:50 הגענו להרץ. הסניף המקומי היה די קטן ובהתחלה אמרו לנו שהם לא בטוחים שיש רכב עבורנו, אבל אחרי זמן קצר הם מצאו משהו.
אחרי המתנה קצרה נפרדנו מהיונדאי סונטה ששירתה אותנו נאמנה במשך כ- 800 מיילים (כ- 1300 ק"מ), וקיבלנו ניסן ראוג - ג'יפ קטן וחמוד, כנראה בדרגה יותר גבוהה ממה שהיה לנו.
בסביבות 17:00 יצאנו שוב לדרכנו, ובשעה 19:00 הגענו סוף כל סוף למלון, כך שהדרך התארכה לנו בשעתיים.
במלון היו מאד נחמדים, נתנו לנו חדר גדול יותר ממה שהזמנו, ואפילו הספקנו להנות מהבריכה והג'אקוזי.
כמעט ושכחתי לציין, כל הנסיעה היתה בגשם חזק שלא הפסיק. הגשם היה כל כך חזק לפעמים שהיה ממש קשה לראות את המכונית שלפנינו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה